באופן כללי עמילן הוא רב-סוכר, פחמימה מורכבת (לחצו כאן למידע נוסף באתר מכון ויצמן)
תיאורטית אמור להתאים לתזונה… החלק הזה נכון, כל עוד העמילן מחובר באופן טבעי למזון. מה קורה כאשר מעבדים אותו החוצה?
למרות שהוא מתחיל פירוק כבר ברוק שבפה שלנו, כשהוא מופיע כחלק טבעי בתוך המזון הוא קשור בקשרים שלוקח לגוף יותר זמן לפרק וכך מתעכבת הספיגה של הסוכר (גלוקוז) שבו
בתעשיית המזון (ובעוד תעשיות) למדו לעבד עמילן באמצעות תהליכים כימיים, פיזיקליים ואנזימתיים על מנת ליצור עמילנים מעובדים, כדי לקבל תכונות מסויימות שלו (הסמכה, ייצוב וכו’)
עמילן מעובד זאת פחמימה ריקה, זאת פשוט שרשרת סוכרים, שקשורים בקשרים פשוטים והגוף סופג אותם מהר – בשביל מי שהגוף שלה כבר רגיש לסוכר, אין סיבה לצרוך עמילן
איפה הוא מסתתר?
כשאנחנו קוראות רכיבים – אם מופיעה המילה “עמילן” זה הזמן להחזיר את המוצר למדף ולבחור מוצר חלופי
בנוסף, קמחי אורז, תירס, תפו”א, יוקה וטפיוקה
הם עמילן מעובד, הם מיצוי של העמילן מתוך הירק המקורי
למשל, איטריות אורז מיוצרות מקמח אורז ועמילן טפיוקה או אטריות שעועית שמיוצרות מעמילן שעועית
איפה עוד?
אגוז נמר שמופיע בממרחים שונים גם הוא סוג של עמילן מעובד – זאת פקעת עמילנית שעוברת תהליך עיבוד והיא מיועדת להמתקה ולהסמכה
גם חלב אורז וחלב שיבולת שועל שהם הפרשה של העמילן לנוזל מתוך המזון
יוצא דופן:
אבקת אפייה. למוצר הזה טרם נמצא תחליף ראוי והשימוש בה מועט. לכן זה המקרה היחיד בו נבחר לצרוך מוצר המכיל עמילן מעובד
