קיבלתי אבחנה של סוכרת הריון.
בום.
איך זה מרגיש לי עכשיו?
נורא. איום ונורא.
מוצפת בשאלות, הראש שלי מסתובב…
מה זה אומר בכלל? מה המשמעויות להריון? הריון בסיכון? אני מסכנת אותו? מה זה אומר עלי? על הגוף שלי? מה צריך לעשות? עם מי צריך לדבר?
מאיפה להתחיל בכלל?
אין לי כח לזה, אני לא רוצה, לא בא לי, לא בא לי בכלל
ואני בוכה… וואו כמה שאני בוכה…
שמישהו יגיד לי שעשו כאן טעות.
בטוח היתה טעות…
תורים, ייעוץ תזונתי, הריון בסיכון…
נותנים לי תור שבועיים לפני הלידה? מה נסגר איתכם? לא אמרתם שזה הריון בסיכון? תור בעוד יותר מ-3 חודשים? מה לעשות עד אז? עם מי לדבר?
הלחץ, המתח, הבלאגן הבירוקרטי…
מדידות, קחי, תדקרי, תרשמי…
אבל מה זה אומר? ואיך למדוד? מאיזו אצבע? זה משנה? יצאו לי תוצאות שונות כשמדדתי כמה פעמים – מה נכון? המכשיר שלי תקין?
כל מה שמתחשק לי עכשיו זה לשחות באמבטיה של ממתקים… מדברים איתי במונחים שלי אסור/מותר. זה עושה לי תחושה של דווקא. אסור- אז מתחשק לי את זה דווקא. כי אסור… לא עניין אותי רגע לפני. עכשיו? דווקא.
איך ממשיכים מפה?
אוספת את עצמי. אוספת ידע. פונה לסיוע בקביעת תורים במרפאת האם ואצל רופא המשפחה
מגיעה לייעוץ תזונתי. משלימה מידע חסר על ידי קריאת כל מה שיש להשיג לקרוא. ויוצאת לדרך
באסה באסה, אותי זה לא יעצור – אני מתקדמת הלאה
אל המטרה האמיתית שלי –
יום הולדת שמח לבייבי שלי 
בוחרת למצוא דרך להיות שמחה. כבר עכשיו
באנו לשמוח